נזכרתי בשיר מדהים של לאה גולדברג המציג נקודות מבט שונות של אדם לאורך חייו. אדם הנשאר עם אותו מטען והבנה לאורך השנים הרי מבזבז את מיטב שנותיו לריק...
"
הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער
הדרך קשה עד מאוד - אמר העלם
הדרך ארכה עד מאוד - אמר הגבר
ישב הזקן לנוח בצד הדרך
צובעה השקיעה שיבתו בפז ואודם
הדשא מבהיק לרגליו בטל הערב
ציפור אחרונה של יום מעליו מזמרת
התזכור מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך
"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה